<h1>ראבי"ה סימן תקל"ז</h1>
<h2>דף לה.</h2>
וראיתי בתשובת רבינו יצחק בר"א הלוי שמצריך לומר בשני כבראשון ובראשי חדשיכם תקריבו וגו', דכי היכי דאמרינן בשני ובחדש הראשון באחד לחודש, הכי נמי אמרינן ובראשי חדשיכם, דהיינו ראש חדש היינו אחד לחודש, מידי דהוי אשני ימים טובים של גליות שקורין ובחמשה עשר יום בשני כבראשון. וכן כתב רבינו שלמה בשם רבו רבינו יעקב ברבי יקיר. וגם כן כתב רבינו שמואל ברבי מאיר נכדו. והא דקיימא לן בפרק בכל מערבין [מ' ע"א] זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, היינו לענין שאין צריך לומר ותתן לנו ה' אלהינו את יום הזכרון הזה ואת ראש החדש הזה, וכן ביעלה ויבוא אינו מזכיר של ראש חודש, גם במוסף אינו אומר את מוספי יום הזכרון הזה ויום ראש החדש הזה. וודאי אם רוצה לא יזכיר כלל הפסוקים לא לראש השנה ולא לראש חדש, דקיימא לן כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך, אבל אם בא להזכיר מזכיר את שניהם, ולא יצטרך לומר מלבד עולת החודש ומנחתה, ו(א)לא ושני תמידין כהלכתן, שאין לאמרו לחצאין, שנראה כאלו אין כאן מוסף עוד. ותימא קצת לדבריהם אם כן למה לא נוציא שלשה ספרי תורות, כדעבדינן באחד בטבת שחל להיות בשבת. ועוד מנא להו לחלק בפתרון זכרון אחד שלא יעלה גם על הפסוקים. ועוד שבסדר רב עמרם כתוב כניהוג שלנו. גם רב הא(ר)י גאון ורבינו חננאל וספר חפץ כתבו כן, והביאו [ראיה] מן הירושלמי בריש שבועות [פ"א ה"ה], דגרסינן חד בר אביי עבר קמיה תיבתא ולא אדכיר דריש ירחא וקלסוניה. וסיים [בספר] חפץ וכל העושה דבר ואינו צריך נקרא הדיוט. ובדבר זה איני רואה דבריו, ולא שייכא [הך] מילתא למימר אלא במידי דיוהרא, כאשר בררתי בספר זה בסוף מגילה. ועוד תדע דהא קיימא לן כיון שאמר ככתוב בתורתך שוב אינו צריך, ואפילו הכי אמרינן להו לקראי. ובירושלמי דפירקן גרסינן בעון קומי רבנן מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה אמר רבי יעקב (בשם) בר [אחא] בשם רבי יסא העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של ראש השנה אין צריך להזכיר של ראש חדש חד בר אביי עבר קמיה תיבתא ולא אדכיר דריש ירחא וקלסוניה. ואתיא כדאמר רב חסדא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן ומעתה יבטל ראש חדש בתפלה כיון שאמר בסוף שופרות וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו' יצא, רב מפקד לתלמידאי לאדכורי במוספים ועולת החודש ומנחתה ושעיר לכפר [ושני תמידין כהלכתן] מאחר שאנו קורין מלבד עולת החדש אשר לעולת התמיד, [וסיים] כדאמר במפטירין כך במוספין. עד כאן לשון הירושלמי. וכך עיקר, והמשנה הפסיד. וגאוני מגינצא לא [מדכרי] כלל דראש חדש, ואף פסוקי דראש חדש, מפני שמפרשין איזה חג שהחודש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה [א]הזכרתו בתפלה, ומפרשי מהו להזכיר [של ראש חדש] לומר את יום ראש החדש הזה, ומסקנא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן לכל מילי ואפילו מלבד עולת החודש אינו צריך למימר. ורבינו שמואל ברבי יצחק הלוי הנהיג בעיר ווירמיישא לומר הפסוקים ולומר מלבד עולת החדש ומנחתה ושני תמידין כהלכתן ואינו אומר את מוסף יום ראש החדש הזה, ולענין זה עולה לכאן ולכאן. ובירושלמי גרסינן העובר לפני התיבה בראש השנה צריך לחדש דבר בתפילת המוסף מאי מחדש אפילו אמר נעשה ונקריב לפניך את קרבנות חובותינו תמידי(ן) יום וקרבן מוסף יצא. ורב עמרם כתב שאומר רק מלבד עולת החדש ומנחתה ושני תמידים כהילכתן.
ורבינו יצחק ברבינו יהודה הנהיג במגנציא לומר והשיאנו בראש השנה וביום הכיפורים בשם רבינו אליעזר הגדול וגם רבינו משולם שאל את פי [ראשי] ישיבה בירושלים, והשיבו שאומר, והביאו ראיה לדבריהם מן הירושלמי דברכות. אבל הגאון רבינו יצחק הלוי הנהיג בווירמיישא שלא לאמרו, מפני שברכת מועדיך לא שייך אלא אשלש רגלים, כדכתיב [דברים ט"ז] שלש פעמים בשנה וגו', וסמיך ליה איש כמתנת ידו וגו'. ובתשובת מר שר שלום גאון זצ"ל כתב בראש השנה אומרים בשתי ישיבות בין בתפלה ובין בקידוש מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה, שהרי אלה מועדי ה' דריש ענינא וסוף ענינא וידבר משה את מועדי ה' קאי אכל (סוף) ענינא, אפסח ועצרת וראש השנה ויום הכיפורים וסוכות ושמיני עצרת, כולהו איתקשי להדדי לקרותן מועדי ה' מקראי קודש, וכתיב זכרון תרועה מקרא קודש. ושנינו במשנה [כ"א ע"ב] על שני חדשים השלוחין יוצאין על אלול מפני תקנת המועדות מקיש ראש השנה לסוכות. ומנין שנקרא חג, שנאמר בכסא ליום חגינו. ומנין שנקרא שמחה שנאמר [במדבר י'] וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם, ואמר מר [סוכה נ"ה ע"א] חדשכם כתיב וזהו ראש השנה. וגם בספר עזרא [נחמיה ח'] מצאנו שהיו בוכים בשובם מגלותם ואמר להם עזרא אל תעצבו כי קדוש היום לאדונינו ואמר אכלו משמנים ושתו ממתקים (וגו'), כדי שתהא שנה טובה שמינה ומתוקה עליכם, ושלחו מנות לאין נכון לו, ודרשו רבותינו [ביצה ט"ו ע"ב] למי שלא הניח עירוב תבשילין, ופשוטו של מקרא למי שהיה בדעתו לצום מאתמול ולא הכין לו מאכל. מכאן שאין מתענין בראש השנה. וכן הוא בירושלמי תענית [פ"ג ה"ג] רבי עקיבא אומר מתריעין ולא מתענין [שכן מצינו בראש השנה מתריעין ולא מתענין]. ובמסכת ערכין [י' ע"ב] אמרינן בהדיא דראש השנה ויום הכיפורים איקרי מועד. ובסוטה [מ"א ע"א] גבי פרשת המלך אמרינן אי כתיב רחמנא במועד הוה אמינא ראש השנה דאיקרי מועד. והגאון רבינו שמואל בן חפני הכהן כתב נמי שכן המנהג בשתי ישיבות, והוסיף [לומר] שאם חל ראש השנה בשבת אומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה זכרון תרועה מקרא קודש, ואם חל בחול אומר את יום הזכרון הזה יום תרועה באהבה מקרא קודש. ואף על גב דחג הוא, יומא דרחמי הוא ואמרינן [אבינו מלכנו]. ובפרק סדר תעניות [כ"ה ע"ב] גרסינן מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה וירד אחריו רבי עקיבא ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו רחם עלינו, והעם הוסיפו עליהם כמו שהוסיפו על שבעה עניות דמתניתין דהתם. ושמעתי בשם רבי שמואל החסיד אבינו מלכינו חטאנו לפניך עולה בגימטריא רבי עקיבא הוא יסדו, ואמר חד חסר היא הקריאה. ובערב שבת במנחה ובשבת לא אמרינן ליה, זולתי ביום הכיפורים שחל להיות ב[שבת]. ויש שאומר בשם רבינו גרשם מאור הגולה שיש לאמרו אפילו בשבת, ויש שאומר משמו שרק בערב שבת במנחה יש לאמרו ולא בשבת. והעם לא נהגו כן.
